מבשרת תפיסת הפרופסיה בסיעוד הארץ-ישראלי

גב' שולמית קנטור

שולמית קנטור (או בשם נעוריה פרידה ידיד הלוי) נולדה בשנת 1894 בביירות, אז סוריה.[i] קנטור סיפרה בזיכרונותיה משנת 1968, על בית הוריה ועל לימודיה:

סיימתי את לימודי בהצטיינות, והבעתי משאלה לעלות לארץ. נאלצתי להיאבק עם הורי, כי אז לא העזה נערה לעזוב את בית הוריה לפני שנישאה. מכיוון שהיה לי דוד בתל-אביב שלחו אותי אליו בראשית שנת 1919 לביקור, שהפך ברבות הימים להתיישבות של קבע.[ii]

     חודשים ספורים לפני 'הביקור שהפך למגורי קבע' הגיעה 'המשלחת' של יהודי ארצות הברית ופתחה את בית הספר לאחיות, לימים של הדסה. התלמידות דרשו ללמוד בעברית וקנטור, שידעה עברית, התקבלה בברכה והייתה למורה בבית הספר החל משנת 1919.[iii]

     בשנת 1921 עזבה קנטור את המקצוע לאחר נישואיה למהנדס הסניטציה חבר המשלחת לואיס קנטור, שפעל בתחום הדברת המלריה. קנטור פעל בשיתוף פעולה עם הבריטים ותחת פיקוחו הותקנה בירושלים מערכת הביוב הראשונה בארץ. בשנת 1920 התמנה למנהל המחלקה הסניטרית של מחלקת הבריאות של הממשל הבריטי. אולם בשנת 1933, בהיותה כבת 39 שנים, כבר אם לארבעה ילדים קטנים, נפטר בעלה באופן פתאומי.[iv] קנטור – מעתה אם חד הורית – החליטה לנסוע לניו יורק כדי להתאושש מאסונה, להתקרב למשפחת בעלה וללמוד.

     בינתיים בית הספר לאחיות הדסה עבר תהפוכות. לאחר שנת 1927, השנה שבה עזבה המנהלת האמריקאית אנה קפלן, נותרה כנראה רק הדסה שדרוביצקי כמדריכה ואף כמנהלת ביה"ס. איכות ההדרכה הידרדרה מאז ונותרה ירודה עד שובה של קנטור. באותה עת המשך קיומו של בית הספר הוטל בספק אך בהנהלת הדסה בארץ ובניו יורק הוחלט לבסוף להמשיך להפעילו ואף להעלות את רמתו.

     באוקטובר 1934, לאחר שנת לימודים באוניברסיטת קולומביה בעיר ניו יורק, מונתה קנטור למנהלת בית הספר לאחיות ולאחות ראשית של בית החולים הדסה.[v]

     קנטור אשר הוכשרה לתפקידיה באוניברסיטה האמריקנית בביירות ובאוניברסיטת קולומביה אשר בניו יורק, יישמה בהדסה רעיונות פרופסיונליים אמריקניים שנחשבו מתקדמים בתקופתה. אוניברסיטת קולומביה בנוי–יורק, היוותה אז נושאת הדגל של הפרופסיונליזציה של הסיעוד בעולם. קנטור פגשה שם במנהיגות הסיעוד ובהן את פרופסור איזבל סטיוארט שליוותה אותה כיועצת וכדמות תומכת במהלך שנים ארוכות. כאשר סיימה קנטור את הכשרתה בניו-יורק, היא הייתה ספוגה ברעיונות של קידום הסיעוד בכיוון הפרופסיונאלי. 

     בשנים 1934-1939 ניהלה קנטור את שירותי הסיעוד ואת ביה''ס לאחיות, אך עם מעבר ביה''ח לה''צ היא התמקדה בניהול ביה''ס, ולתפקיד ראש שירותי הסיעוד בהדסה התמנתה האחות האמריקאית ברתה לנדסמן.

     קנטור אימצה תכנית אמריקנית אך שילבה בה רכיבים ארץ-ישראליים דוגמת 'שורה של הרצאות על הפרובלמות הרפואיות שנובעות מהמנהגים הדתיים אשר לבני העדות השונות בארץ'.[vi] תכנית הלימודים בהדסה בתקופה זו הייתה קרובה בהיקפה לתכנית הרחבה ביותר של ה-International Council of Nurses) ICN). בהדסה נמצאו אף תכניות מקיפות יותר בבריאות הציבור וכן בתחומים הנדרשים בארץ דוגמת טיפול במחלות עיניים, טיפול במחלות עור ועזרה ראשונה.

     קווים נוספים לדמותה קשורים במלחמת השחרור, שבמהלכה באו לידי ביטוי נחישותה וקשריה כשעלה בידה להעביר את בית הספר לבנייני מנזר סן ז'וזף ברחוב הנביאים. היא עשתה זאת לאחר שהצליחה בעמל רב לשכנע את הנזירות שעמדו בראשו וחששו שמעמדן הנייטרלי בירושלים ייפגע – אם יסכימו לשיתוף פעולה זה.

     כבר בשנותיה הראשונות כמנהלת הקדישה קנטור מאמצים לייעץ ולקחת חלק בייסוד בתי ספר אחרים לסיעוד בארץ. מנהיגותה השתקפה בפורום מנהלות בית הספר אשר ייסדה בשנים מאוחרות יותר. כמו כן היא הייתה דוברת ונציגת מוסדות ההכשרה לסיעוד בפני משרד הבריאות של הממשל הבריטי ובפני ראשי שרותי הבריאות באוכלוסיה היהודית. 

    קנטור טפחה קשרים עם אישים ומוסדות בארץ ובחו"ל. לאור גישה זאת, פעילות אחרת של קנטור בשנות השלושים הייתה למען ייסוד ארגון של אחיות מוסמכות יהודיות וערביות כדי שניתן יהיה להצטרף ל-ICN. למרבה הצער, יוזמה זאת לא התממשה.

     ביולי 1948, אחרי 14 שנות ניהול, עברה קנטור, מהדסה למשרד הבריאות של ממשלת ישראל כדי לייסד בו את יחידת האחיות.[vii]

     מבין הסוגיות אשר עמדו בפני קנטור עם קום המדינה היו אלו של המחסור באחיות ושל האחיות המעשיות בהקשר של העלייה הגדולה לארץ-ישראל. עוד מתקופת ניהולה את ביה"ס של הדסה, קיומו של קורס אחיות משוחררות (1946) היווה עדות נוספת להשקפת העולם של קנטור בדבר המאמץ שיש להשקיע כדי למעט ככל האפשר את תופעת האחיות המעשיות, וכן לנכונותה להתאים את דרישותיה לצורכי הזמן בהפעלת תכניות לימוד מיוחדות.                                                                                                               

    הגדרת הגבולות הייתה צורך ראשון במעלה להסדרת עבודתן של האחיות במסגרת של תקנות או של חוק, ואכן, ב-22 במרס 1955 קיבלו שבע אחיות, נציגות משרד הבריאות, הסתדרות האחיות (אז ארגון האחיות), קופת חולים והדסה מכתב הזמנה, שהוגדר 'דחוף', מאת שולמית קנטור, מנהלת מחלקת האחיות במשרד הבריאות. הן הוזמנו ל'דיון בהצעת חוק האחיות' והתבקשו להביא עמן את 'טיוטת ההצעה'.[viii] נראה שלפעילות זו לא היה המשך באותה עת וגם היום קשה לשער מתי היא תושלם...

 

על דמותה רבת ההשפעה סיפרה זיוה להיס:

   היא ראתה את דרכי הסיעוד לפני אחיות רבות אחרות והיו לה עקרונות מקצועיים ברורים מאוד... קנטור לחמה ללא לאות וללא פשרות על שמירת מעמדו של מקצוע הסיעוד. שולמית קנטור הייתה אדם מקצועי, היא ידעה לאן היא חותרת ועשתה זאת באומץ לב ויחד עם זאת באורח תרבותי ואצילי. קנטור הייתה מנהיגה וממניחות היסוד של החינוך לסיעוד בארץ. [ix]

 

קנטור התפטרה ממשרד הבריאות באופן סופי בשנת 1955 בהיותה כבת 60 ונפטרה בירושלים בדצמבר 1979.

פרופ' רבקה ליונס-ברגמן, כלת פרס ישראל ומתלמידותיה של קנטור, כתבה לזכרה:    

'בוגרותיה ואחיות אחרות אתן עבדה חזרו אליה במהלך השנים בבקשת עצה, גם אם דרכיהן הרחיקו אותן ממנה. שיפוטה וראייתה ארוכת הטווח של המגמות בסיעוד, שימשו כבסיס להחלטות באשר לצעדים אותם יש לנקוט. כושרה להבין את סבך המצבים המרובים והמורכבים, הפכו את הביקורים אצלה גם בערוב ימיה "כעלייה לרגל" לצורך הבהרה ושאיבת עידוד'.[x]

 

[i] 8.3.1974 Jerusalem Post, E. Meye, ‘Shulamith Cantor: nursing pioneer, feted at 80’,

[ii] א' אלון, 'האשה שלחמה "בעין הרע" ', כתב העת 'לאשה' (ללא תאריך), ארכיון ביה"ס הדסה (להלן אב"ה) בארכיון ציוני מרכזי (להלן אצ"מ).

[iii] קנטור הוגדרה אז 'מזרחית במוצאה, אבל בעלת הופעה מערבית'. דוח רובינוב(?) ראשית 1919, אצ"מ, ארכיון רוז ג'ייקובס, 375/289A.

[iv] ש' קנטור, זיכרונות (אנגלית), מודפסים במכונת כתיבה, 1968, אב"ה, עמ' 42.

[v] מכתב מדר' יסקי לז' סאלד, 6.9.1936, ארכיון הדסה בניו יורק, חטיבת ה.מ.ה., מיכל 72, תיק 5; ישיבת ועדת בית הספר בניו יורק, 13.1.1937, שם, מיכל 40, תיק 3; מכתב ממ' אייזנברג לקנטור, 23.2.1937, אב"ה.

[vi] 'דו"ח שנתי של האחות הראשית בבית החולים ומנהלת בית הספר בעד התקופה מאוקטובר 1934 עד אוקטובר 1935', אצ"מ, 113/169J.

[vii] דר' א' כצנלסון, שהיה יושב ראש מחלקת הבריאות של הוועד הלאומי והופקד אז על הנהלת משרד הבריאות, הוא שבחר בקנטור להיות ראש מחלקת האחיות. מכתב מקנטור לפ' פריד, עוזרת מנהלית למחלקת HMO בניו יורק, אב"ה; ישיבת ועדת בית הספר, 11.6.1948, שם.

[viii] ארכיון היסטורי של ביה"ס לסיעוד, של הדסה והאוניברסיטה העברית.

[ix] שם.

[x] ר' ליונס-ברגמן 'לזכרה של שולמית קנטור: מורה, יועצת וידידה', דצמבר 1979, אצ"מ 117/361J.

© 2019 אגף הסיעוד, המרכז הרפואי הדסה

המרכז הרפואי הדסה עין כרם, ירושלים

  • Instagram - White Circle
  • Facebook - White Circle
  • YouTube - White Circle