מנהלת ודקן משנה בדימוס,

ביה"ס לסיעוד של הדסה

והאוניברסיטה העברית בירושלים

גב' יהודית שטיינר-פרויד

     גב' יהודית שטיינר-פרויד נולדה בשנת 1919 למשפחה ציונית, בעיר ברנו שבצ'כסלובקיה. אביה היה מהנדס בשרות המדינה ופסנתרן חובב ואמה הייתה פעילה בתנועת הנוער 'תכלת לבן' (Blau-Weiss) ובארגון ויצ"ו. גם גב' שטיינר-פרויד בנעוריה לקחה חלק בתנועת 'תכלת לבן'. בשנת 1933 התכנס בפרג הקונגרס הציוני הי"ח, וגב' שטיינר-פרויד נכחה בו.

     בדצמבר 1939, הצליחה גב' שטיינר-פרויד לקבל רישיון עליה לארץ ישראל (סרטיפיקט) מטעם האוניברסיטה העברית, אולם רוב בני משפחתה נספו במחנות ההשמדה.

     בשנים 1944-1941 למדה גב' שטיינר-פרויד בביה"ס לאחיות ע"ש הנרייטה סאלד של הדסה, בהר-הצופים, סיימה את לימודיה בהצטיינות, ונבחרה להיות מדריכה בביה"ס. בו זמנית היא עבדה עד סוף 1948 במחלקת קבלת חולים (חדר מיון). כשנה לאחר מכן היא נישאה לאלי פרויד, שלימים עמד בראש 'איגוד בך בישראל', ניצח ונגן על כלים שונים לרבות אורגן והופיע במקומות רבים בעולם. לזוג נולדו בת ובן.

     במלחמת השחרור, נזכרת גב' שטיינר-פרויד, היה עליה לעיתים קרובות ללכת לעבודתה ברחובות ירושלים שעה שיריות שרקו מכל עבר. עם פינוי בניין הדסה בהר- הצופים, במאי 1948, היא הייתה זו שסגרה את שערי ביה"ס לאחיות אשר עבר למשכנו הזמני ברחוב הנביאים.

     בשנת 1960 זכתה גב' שטיינר-פרויד בתואר ראשון (B.A.) בחינוך וסוציולוגיה ובשנת 1972 בתואר  שני בבריאות הציבור (M.P.H.), מהאוניברסיטה העברית בירושלים. כמו כן היא עברה השתלמויות שונות בארה"ב.

     בשנת 1953, מונתה גב' שטיינר-פרויד לסגנית מנהלת ביה"ס לאחיות הדסה. מאוחר יותר, במהלך שש עשרה שנים (1983-1967) ניהלה גב' שטיינר-פרויד את ביה"ס לאחיות ע"ש הנרייטה סאלד של הדסה. החל משנת 1975 גב' שטיינר-פרויד כיהנה גם כדיקן משנה לסיעוד בפקולטה לרפואה של הדסה והאוניברסיטה העברית, ירושלים, בביה"ס לסיעוד שהוכר אז כמוסד אקדמי. אכן גולת הכותרת במפעלה של גב' שטיינר-פרויד, שהייתה תוצאה של פעילות מאומצת במשך כעשרים שנה, היא - פתיחת המסלול האקדמי של הכשרת אחיות. תוכנית לימודים זו הייתה הבסיסית הראשונה ושמשה כמודל לפתיחת בתי"ס אוניברסיטאיים אחרים בארץ, ובהם שתי השלוחות של ביה"ס - ליד בתי החולים 'אסף-הרופא' בצריפין 'וקפלן' ברחובות.

     גב' שטיינר-פרויד האמינה שיש להכשיר אחות לרמה פרופסיונלית גבוהה אשר תאפשר לה להיות חברה שוות ערך בצוות המטפל במסגרות הבריאות השונות. 'החתירה לאקדמיזציה נבעה מהשקפת עולם חינוכית, וישראלית', טענה גב' שטיינר-פרויד והוסיפה, 'אני מאמינה שלסיעוד כפרופסיה יש תפקיד חשוב מאוד ביצירת מערכת בריאות ראויה. הסיעוד ימלא את תפקידו כאשר יהיו לו כוח והשפעה הנובעים מידע, מעורבות חברתית ואמינות'.  

     מפעל מוצלח אשר גב' שטיינר-פרויד השתתפה בו בשנות הששים ואף ערכה עליו סקר, היה יישום תוכנית הסמכה בביה"ס לאחיות הדסה, המיועדת לצעירות אפריקניות, בעיקר ממלואיי.

     בשנים 1996-1983 הייתה גב' שטיינר-פרויד מרצה בביה"ס לסיעוד של הדסה וב- 1985-1983 גם בחוג לסיעוד באוניברסיטת תל-אביב.  

    אחרי יציאת גב' שטיינר-פרויד לגמלאות, היא פתחה מחדש את ביה"ס לאחיות בבית החולים הממשלתי בצפת, אשר נועד לספק אחיות לתושבי הגליל, ונהלה אותו במשך שש שנים (1989-1984).

    גב' שטיינר-פרויד עסקה כל חייה המקצועיים בהדרכה קלינית, בהוראה, בניהול ובמתן יעוץ למוסדות שונים בתחום החינוך לסיעוד. כך הייתה חברה בוועדות שונות ובהן מועצת מנהלות בתי"ס לאחיות (1983-1968); ועדה של משרד הבריאות לקביעת מעמד מקצועי לאחיות מחו"ל (1987-1975); חברה בוועדות מייעצות של מוסדות הכשרה בסיעוד ובהם החוג לסיעוד באוניברסיטת תל-אביב, ביה"ס לאחיות 'אבו-סינא' ברמאללה, ביה"ס למקצועות הבריאות על שם רקאנטי של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (1981-1978), וועדת ביה"ס לסיעוד של בית החולים 'שערי-צדק'. היא הרצתה בכנסים רבים בארץ ובעולם.                                                                    

     גב' שטיינר-פרויד ערכה מחקרים, לעיתים תוך שיתוף פעולה עם חוקרים אחרים, בנושאים שונים ובהם: יחס תלמידות למטופל; הסיעוד בישראל; מעקב אחרי חיי עבודה ודפוסי יציאה לגמלאות של בוגרות הדסה. גב' שטיינר-פרויד עסקה גם בכתיבה היסטורית, בין השאר על תולדות הסתדרות האחים והאחיות בישראל (עם פרופסור רבקה אדמס-סטוקלר), וכן על קורותיהן של בוגרות המחזור הראשון של ביה"ס לאחיות הדסה ותהליך האקדמיזציה בסיעוד.

     גב' שטיינר-פרויד דאגה למימון ולארגון ארכיון ביה"ס לסיעוד של הדסה, אשר חלקו נמצא 'בארכיון הציוני המרכזי' בירושלים. היא יזמה את ייסודן של מספר קרנות התומכות במחקר בתחום הסיעוד ובסיוע כספי לתלמידי ביה"ס לסיעוד של הדסה.

     שטיינר-פרויד זכתה בתעודות הכרה ופרסים רבים ובהם: פרס מנכ"ל משרד הבריאות לעובד מצטיין (1986); תעודת הכרה של הדסה, במסגרת ה- Women of Valor בשנת 1992; 'אות מופת על מפעל חיים' מטעם משרד הבריאות (2004); פרס טדי קולק (2008) ואות 'יקיר ירושלים' בשנת 2012.  

     בשנת 1990 חידשה גב' שטיינר-פרויד את פעילות ארגון בוגרי ביה"ס של הדסה והייתה עד לאחרונה יושבת הראש והרוח החיה בפעילותו ובפרסום כתב העת שלו - 'דבר הבוגרים'.

    אנו ועימנו אחים ואחיות רבים בארץ ובעולם, מאמינים שגב' יהודית שטיינר-פרויד, כניצולת שואה, הגשימה את שליחותה הנאמנה ורבת ההשפעה למען הסיעוד ולמען רווחת החברה הישראלית על מגזריה השונים.

© 2019 אגף הסיעוד, המרכז הרפואי הדסה

המרכז הרפואי הדסה עין כרם, ירושלים

  • Instagram - White Circle
  • Facebook - White Circle
  • YouTube - White Circle